ניו יורק , 16 ביוני , . 1977 לא הצלחתי לעצום עין ולו לשנייה אחת במהלך הטיסה מתל אביב לניו יורק . שתים עשרה שעות שנמשכו לנצח . תשע שעות עסקתי בהפחדה עצמית . איך עושים דבר כזה ? שאלתי את עצמי , אולי לראשונה . איך שולחים עובד חסר ניסיון כמוני לנהל את הנציגות הכי החשובה של ישראל בעולם ? זה כבוד שאין כדוגמתו ואני נחוש להצליח בכל מחיר . עדיין , זה לא נתפש והראש היה ונותר מלא בתרחישי זוועה . ניו יורק ענקית . בעצם , הכול ענק , שדה התעופה , המכוניות , הבניינים , החנויות . המולה ושאון . זה לא עוזר להפגת מסע ההפחדות שבו אני עסוק כבר יותר מעשר שעות . נופל לי האסימון שעד עתה הכול היה בתיאוריה ועכשיו נכנסים לשלב המעשים . גם זה לא עוזר לשלוות הנפש שלי . הג 'טלג הורג אותי ואני כמעט לא ישן אבל זה רק תירוץ . החרדות לא נותנות לי מנוח . בימינו זה לא היה קורה . לנציגויות הגדולות אנחנו מחפשים אנשים עם רקורד . כאלה שיודעים לנהל ולהתנהל . כאלה שמבינים את גודל האחריות , את גודל המעמד – את גודל השעה . כאלה שכבר הוכיחו את עצמם בכל הנוגע לניהול נציגויות . אני לא זוכר עוד מקרה מאז שנות השבעים שהמשרד שיגר לנציגויות...
אל הספר