בנגקוק . 23 במארס . 2013 יום שבת . 11 בבוקר . אנחנו בדרכנו למסיבת יום הולדת של החבר של בני הקטן אבי . הילד מתרגש מאוד כי הוזמן למסיבה קוסם . הטלפון מצלצל כאשר אנחנו עושים את דרכנו לקומה התשיעית של בניין המגורים . " סוואטדי קראפ . " מברך אותי לשלום קול נשי מעברו השני של הקו . " שמי קון נוי מבית החולים במרונגרד . " " סוואטדי קראפ . " אני מברך וכבר מבין שמשהו קרה . " האם אדוני קונסול ישראל ? " היא שואלת . " כן . מה קרה ? " " יש לנו בחדר המיון אזרח ישראלי במצב קשה . " " מה קרה לו ? יש מישהו עמו ? מה שמו ? " התקפתי אותה בשאלות . בינתיים אבי נכנס ליום ההולדת ואני נותרתי מחוץ לדלת , שולף מכיסי את הפנקס ומתחיל לרשום . " מדובר בגבר בן חמישים בערך . לפי הדרכון שלו קוראים לו דניאל . הוא הגיע באמבולנס למחלקת טיפול נמרץ לפני כשעתיים . הפרמדיק כתב בתיק שלו שהוא נפגע בראשו מרכב חולף . " " מה מצבו כרגע ? " " הוא סובל מדימום פנימי בראשו . לא ניתן לתקשר עמו . הבן שלו נמצא כאן לידי . " " אפשר לשוחח עמו ? " שאלתי . קול חלוש עלה מולי . " שלום . " " שמי אלי גיל ואני הקונסול . עדכנו אותי במצבו של אביך . אני ...
אל הספר