" הלו . " אני משיב בקול צרוד . השעה חמש בבוקר ועדיין חושך בחוץ . " עפר , זה עמיקם לוי , מנהל מרכז המצב . " " מה קרה ? " שאלתי מבוהל . באותם ימים עשה אחי , סרן בנימין ( בוני ) מזר , את רוב זמנו ברצועת הביטחון בדרום כמפקד פלוגה בגבעתי . כל טלפון באמצע הלילה הקפיץ את קצב פעימות לבי לשמיים . " אנחנו מתמודדים עם אסון לאומי . יש לנו כנראה עשרות הרוגים . " עמיקם המשיך . ברקע יכולתי לשמוע את ההמולה שרחשה סביבו . " כמה ? " שאלתי אחוז אימה . " מדברים על שבעים . אולי יותר . " " מה ... מה פתאום ... איך ? " " שני מסוקי יסעור התנגשו מעל השטח שלנו בדרכם ללבנון . כולם כרגע בגדר נעדרים . צה " ל סורק את השטח בניסיון למצוא ניצולים . " " איזה אסון ... " מלמלתי , מתפנה לנסות ולעכל את גודל הרעה . " אין לנו כרגע הרבה זמן לשוחח . האסון טרם פורסם בציבור וצריך לאתר את בני המשפחה הגרעינית של כל החיילים לפני שדובר צה " ל ייצא בהודעה רשמית . " " ברור , " אמרתי . " כאן אתה נכנס לתמונה , " הוא המשיך . " נמצאת בדרך אליך בטיסת אל על שנוחתת בבנגקוק בעוד שעה לערך בחורה צעירה בשם שחר קידר . היא אחותו של תומר קידר , אחד ה...
אל הספר