17 בפברואר . 1999 זה התחיל כמו עוד יום אירופאי רגיל בברלין המאוחדת . קר ומושלג אבל בהיר . יפה בחוץ . אני נהנה ממראות אלו . הם משרים עליי רוגע . אני גר בשכונת מגורים שקטה בפאתי העיר , רחוק מההמולה של מרכז העיר ועדיין מרחק חמש דקות נסיעה בלבד מהקונסוליה הישראלית בברלין – מקום עבודתי . אני חושב לעצמי שמחכה לי יום עמוס שעה כשאני נוהג בין רחובותיה הנקיים של בירת גרמניה , בדרכי לקונסוליה . עוד חודשיים יתכנס הבונדסטאג ( הפרלמנט הגרמני ) בבניין הרייכסטאג ההיסטורי שבברלין כדי להחליט רשמית על העברת הבירה מבון לברלין . הפרלמנט לא נפגש בבניין הרייכסטאג מאז הדליקה הגדולה של שנת – 1933 דליקה שסימלה את עלייתם של הנאצים לשלטון . בינתיים שופץ המבנה והותקנה בו כיפה שקופה המסמלת את גרמניה החדשה . בון שימשה בירתה של מערב גרמניה מ 1949 ועד לאיחוד גרמניה בשנת . 1990 עם איחודה , החליטו הגרמנים להשיב לברלין את מעמדה המקורי והממשלה החלה להעביר בהדרגה את משרדיה לעיר . ישראל , כמו שאר המדינות , עסקה באותן שנים בתכנון העברת כובד משקלה של העבודה הדיפלומטית שלה לברלין – על כל ההיבטים הלוגיסטיים הקשורים בכך . בינתי...
אל הספר