אי שם באוקיאנוס ההודי , בקרבת האי סומטרה שבאינדונזיה . יום ראשון , 26 בדצמבר . 2004 חצות , חמישים ושמונה דקות וחמישים ושלוש שניות . כדור הארץ מגהק . לוחות טקטוניים מתחככים זה בזה . המכשירים הסיסמוגרפים במכונים הלאומיים לחקר רעידות אדמה ברחבי יבשת אסיה יוצאים מדעתם . הם מתעדים את רעידת האדמה השלישית בעוצמתה מאז שהמין האנושי החל למדוד אירועים סיסמיים – 9 . 1 בסולר ריכטר . רעידת האדמה הזאת נמשכת עשר דקות תמימות וקורעת מקרקעית האוקיאנוס אלף ומאתיים קילומטרים , במה שלימים יתברר כשבר הארוך ביותר בקרקעית כדור הארץ שנגרם אי פעם על ידי רעידת אדמה אחת . האוקיאנוס ההודי לא מאחר להגיב . קרקעיתו מתרוממת ומניפה עמה כמות מים אדירה . נחשולי ענק שגובהם עשרות מטרים נשלחים מאותו אזור לכל עבר , מעבירים עמם מיליוני מטרים מעוקבים של מים ממקום אחד להרבה מקומות אחרים . לתופעה הזאת קוראים צונאמי והצונאמי הזה הוא מהגדולים שנחוו בעידן המודרני . כמה שעות מאוחר יותר , כאחד עשר אלף ק " מ משם , בוקר יום שבת שקט בשטוקהולם המנומנמת . החורף לא מכבר התחיל ובחוץ כבר קר מאוד . יעל , רעייתי , נכנסת לחדר ונוגעת בכתפי . " קו...
אל הספר