כבשיטת סיעור המוחין , גם לפי שיטה זו קבוצה קטנה מתכנסת לשם התמקדות בבעיה ארגונית . אבל , היישום של שיטה זו מחייב הימנעות מאינטראקציה מידית בין חברי הקבוצה , אף שהם עובדים על בעיה מוגדרת בנוכחותם של עמיתים . לאחר מתן הסברים על הבעיה הנדונה מפי המנהל , ניתנות לחברי הקבוצה כמה דקות לרשום פתרונות חלופיים לבעיה , עד כמה שהם יכולים באופן אינדיבידואלי וללא אינטראקציה עם חבריהם לקבוצה . כאשר הזמן שהוקצב לניסוח הפתרונות אוזל , מתקיימת הצגה של החלופות לקבוצה כולה . המשתפים מציגים רעיונות בזה אחר זה , על גבי תרשים כתוב או ממוחשב . שום דיון על החלופות אינו מתקיים עד שכל החלופות הוקלטו והוצגו . ערכו של תהליך מעין זה במתן לגיטימציה לרעיונות שונים ולא מקובלים , הואיל והחלופות מוצעות באופן אינדיבידואלי , מאפיין העשוי לתרום ליצירתיות ולהפחתת חרדות הנובעות מהצגתם של רעיונות חדשניים העלולים להיתקל בתגובה עוינת . החיסרון הוא בכך שכל רעיון עומד לעצמו , ללא זיקה לרעיונות אחרים , כפי שמתרחש בשיטת סיעור המוחין . רוב הגישות שהוצגו כאן לא עמדו במבחן המחקר החינוכי . מרבית חוקרי מינהל החינוך נמנעו עד כה מפיתוח שי...
אל הספר