עד כה התייחסנו אל הסביבה כמושג אמורפי – אבסטרקטי שנבדל מהארגון באמצעות גבולות לא ברורים . הגדרתנו את הסביבה הסתכמה במרכיבים שמחוץ לארגון , הגדרה בעייתית כאשר מדובר במערכות חברתיות המובחנות בצורה שרירותית מסביבתן . הקושי בהגדרת הסביבה בא על פתרונו באופן חלקי באמצעות גישות תיאורטיות שונות אשר המשיגו את הסביבה , הגדירו את טבעה והציגו קשרים אפשריים בינה לבין הארגון . אנו נייחד מקום לארבע גישות , אך נרחיב מטבע הדברים את היריעה על הגישות הנוגעות לבית הספר וליחסיו עם סביבתו . שלוש הגישות הראשונות , מוקד הדיון בתת – פרק זה , צמחו בתורת הארגון והוחדרו למינהל החינוך על ידי הוגי דעות בתחום . הגישה הרביעית , לה נייחד פרק בפני עצמו , מתמקדת בארגונים אשר בהם טכנולוגיות לא ודאיות ומטרות לא בהירות , קרי בארגוני חינוך .
אל הספר