בשנות התשעים של המאה העשרים התאפיין תחום מינהל החינוך בריבוי משמעותי של מחקרים הבוחנים את המינהל הבית ספרי מנקודות מבט שונות וסותרות כתיאוריה ביקורתית , פוסטמודרניזם , ופמיניזם . סוג זה של חקירה הניב גוף ידע אמפירי חדש ששיקף דאגות רבות יותר לנושאים חברתיים וכן גיוון רב בשיטות החקירה ) איכותי , כמותי , סיפורי חיים , מסמכים , עבודת שדה , חקר מקרה , ניתוח שיח , ונרטיבים ( . המגמה לעבר גיוון רב יותר של שיטות המחקר הולידה גם בעיות חדשות לשדה המינהל החינוכי . חוקרים היוצאים מגישות קונספטואליות ומתודולוגיות שונות אינם קשורים עוד זה לזה . הם שואלים שאלות שונות ומבססים את חקירותיהם על הנחות אפסטימולגיות שונות . לתחום כולו , גיוון רב יותר לא מוסיף רבות לידע הנצבר . תוצאה בלתי צפויה אחת , למשל , הייתה חוסר היכולת לשלב , במקרים רבים , תוצאות של מחקרים שבוצעו מתוך פרספקטיבות שונות לידי מסמך קוהרנטי היכול לשמש את קובעי המדיניות ואנשי השטח . בתקופתנו , ישנן מטאפורות שונות לפרקטיקות דיסציפלינריות של התחום וכך , אספקטים שונים משכו את תשומת לבם של חוקרים שונים ) למשל , ערכים , פרספקטיבות קוגניטיביות לני...
אל הספר