גם בישראל הפכה הקבורה , בנוסף להיותה טקס סטנדרטי , לשאלה של העדפות וביטוי אישי . את אי שביעות הרצון בקרב הציבור החילוני אפשר לייחס לא רק להתנהלות חברות הקדישא אלא גם לתפיסות חדשות בקרב האליטות , שראו בלוויה ביטוי להעדפות אסתטיות , סגנון חיים והשקפת עולם . בשונה מההשקפה האורתודוקסית , שלפיה הלוויה היא אירוע דתי קולקטיבי המכוון אל העולם הבא , בתפיסה החילונית הלוויה היא אירוע פרידה מהנפטר אשר בו צריכות לקבל ביטוי העדפותיו והשקפת עולמו של הנפטר או של קרוביו ( אברמוביץ ' , . ( 2000 בעיני חלק מהחילונים , טקס הקבורה האורתודוקסי נתפס כזר , נטול ביטוי אישי וחסר אסתטיקה . היעדר הארון והקבורה בתכריכים אחרי שנישא הנפטר אל הקבר באלונקה , מחד , וההזנחה של חלק מבתי הקברות , מאידך , יצרו אצל אותם חילונים שאיפה למשהו אחר . העיתונאית נרי ליבנה תיארה את החוויה החילונית של הלוויה ונתנה ביטוי לשאיפות החילוניות ללוויות אסתטיות ומוקפדות , כמו באירופה : בארצות אחרות , בתי הקברות , כמו פייר לאשז בפאריס למשל , הם לפעמים אתרי התיירות היפים ביותר ולעתים סתם פינות חמד של שלוות עולמים בחצרה גדוש העצים של כנסייה . ב...
אל הספר