מעמדם של הנישואין בכלל ושל הסמכות הדתית בפרט החל להתערער בשנות השמונים . כמו במקומות אחרים בעולם , גם בישראל חיים משותפים ללא נישואין , דחיית גיל הנישואין ותאים משפחתיים אלטרנטיביים הפכו בהדרגה לנפוצים ומקובלים יותר . בישראל לוו שינויים אלה גם בביקורת על הממסד הרבני , היחס לזוגות חילוניים ברבנות , הקשיית הדרך לנישואין על מי שיהדותם הוטלה בספק והכפייה של טקס אורתודוקסי על מי שלא רצו בכך . כך , אף שמרבית היהודים הישראלים סבורים שחשוב לערוך חתונה בברכת רב ( 80 אחוזים ) רק כמחצית ( 54 אחוזים ) שוללים את האפשרות שהם או בני משפחתם היו בוחרים להתחתן בנישואין אזרחיים לו הייתה אפשרות כזו בישראל , ורוב הציבור ( 51 אחוזים ) אף חושבים שיש להנהיג נישואין אזרחיים בישראל ( אריאן ואחרים , . ( 2011 עמדות אלה קשורות בשינויים דמוגרפיים ובמציאות שבה מספר גדול של ישראלים מנוע מלהינשא , אבל גם בשינויים כלכליים , תרבותיים וחברתיים המערערים את מעמדו של הסטאטוס קוו . עבור מספר הולך וגדל של ישראלים , בעיקר אלה המגדירים עצמם חילונים , הפכו הנישואין ממסגרת טקסית קבועה ומוגדרת למסגרת גמישה יותר , משוחררת יותר מהזה...
אל הספר