בשנת , 1908 במהלך נסיעתו המפורסמת באופניים מרומא לצרפת , התחייב אבא לשלוח גלויה להוריו בעוברו דרך כל כפר , כדי שיוכלו להתעדכן על מסלול טיולו . התוצאה היהה ארסף קטן של גלריות השמררות אצלי עד היום . הן משמשות עדות להעזה של אבי ושל אביו הקצין , ולמראה הכפרים האיטלקיים בראשית המאה העשרים , כאשר החלר להופיע המכוניות הראשונות , אבא היה אספן בלתי נלאה של גלויות , והתמיד בכך במשך שנים ארוכות . האוסף מטיול האופניים צמח וגדל לממדים עצומים , ואבא דאג שהאוסף לא ילך לאיבוד , ובזמנו העביר אותו מאיטליה לישראל . לאחר מותו ראגתי לעתיד האוסף . הייתי מודע לעובדה שבארץ לא יהיה מי שידע להעריכו , לערמת זאת , היה ברור שהוא עשרי לעניין מארד אספן או היסטררירן איטלקי . באחד מביקורי ברומא , ניגשתי לחנויות אחדרת המתמחות בבולארת , בתקווה שמישהו יהיה מעוניין לרכוש את הגלויות , אך ללא תוצאות . עם זאת , השארתי לסוחר במרכז העיר את כתובתי ואת מספר הטלפון . כעבור כשנתיים צלצל הטלפון בחדרי , ומהצד השני של הקר נשמע קול בס עמוק : " אני פרופסור פלוני , נוירולוג - מנתח , נודע לי שבידך ... " , לאחר מכן נמשכה שורת שאלות אין סו...
אל הספר