בסוף שנת 1969 טסתי לאיטליה , והמשפחה היתה אמורה להצטרף אלי מאוחר יותר , רומא קיבלה אותי בשקיעה בהדרת . כמעט שלא רציתי שהמטוס ינמיך טוס , נהניתי לחוג מעל העיר ולהתבונן בשמש הכתומה , הנעלמת מעבר לאופק . בדרכו משדה התעופה דה וינצ ' י , האוטובוס עבר ליד הקולוסיאום , אחר כך עבר ברחוב ביוברטי ( iiobertij ) ממש מתחת לחלונות בית ילדותי , ומיד לאחר מכן עצר ליד הטרמינל של תחנת הרכבת . דרך חלון האוטובוס התגלתה לעיני מיד דמותו של מי שבאתי להחליפו , שציפה לי על הרציף . ד " ר כלב קסטל , מכר ותיק , חבר קיבוץ נצר סרני ובנו של הרב הראשי של מילאנו . מילא במשך כשנתיים את התפקיד החצי מחתרתי שעתה הוטל עלי . שמחתי להיות אורחו של כלב , לבלות בחברתו זמן רב , ולרון עמו בבעיות שהעסיקו אותנו וציפו לטיפולי הקרוב . כעבור שבוע הרגשתי שהייתי בכל זאת לנטל מסוים . והחלטתי לעבור לביתם הנהדר והרחב של דודי פפינו ואלדה גיוסטי . לרשותי הועמד חדר נוח , ונהניתי משירותיה של נטלינה , העוזרת של הדודים גיוסטי , שלא היה כמותה בהכנת איטריות תוצרת בית ובהחזקת הדירה . דולי , שהיו חשוכי ילדים , קיבלו אותי בשמחה רבה , והתייחסו אלי כאל...
אל הספר