היה לי רצון עז לראות שוב את איטליה . כל חברי , שהגיעו אתי לישראל ב 1939 ועזבו את הקיבוץ , הצליחו בדרך זו או אחרת לנסוע לשם . בזמנו , קיוויתי שאבחר כשליח של התנועה הקיבוצית לאיטליה כדי לטפל בנוער הממתין לעלייה , אך מישהו אחר נבחר להפקיד , גם פאולה מארד רצתה בביקור כזה . היא אמבם היתה באיטליה שנים מעטות לפני החתונה , כדי ללוות את סבתה , אולם רצתה להכיר לי את משפחתה , ובעיקר את הסבים שלה . באותם ימים המשמעת הקיבוצית היתה חמורה , הקפידו מ * רד על שוויון , ולא ניתן היה להעלות על הדעת לקבל כסף לנסיעה לחוץ לארץ שלא דרך הקיברץ , רביבים היתה אז במצב כספי קשה , וסופרת חרל קשות ררברת עברר במדבר עד שנוצרה בהדרגה אפשרות לשלם לחברי הקיבוץ את הסכומים שנדרשו כדי לחצות את האוקיאנוס . אזרתי אומץ ופניתי למזכיר הקיבוץ , וכצפוי , הסירוב היה מרחלט , היה חשש מיצירת תקדים . שני חברי גבעת כרנר , שגויסו זמנית על ידי התנועה לעזרה רביבים , בוגרים , מנוסים ובעלי השקפות ליבראליות , הם שהתערבו למעננו ושכנעו את המזכירות להעמיד את ההחלטה להצבעה באספת הקיברץ . באספה הסברתי את יחסי לאיטליה , שהיה לדעתי שונה מהיחס אל אר...
אל הספר