בשנים 1950 - 1949 רחוב אלנבי היה רחובה הראשי של תל אביב , והיו פוגשים בו על כל צעד ושעל מכרים רבים . כדי להסביר תופעה זאת הייתי אומר בחיוך , שהיות שחייתי בגבעת ברנר ( שמנתה ב 0 סס 1 איש ) , ובאשדות יעקב ( שמנתה בערך אותו מספר ) , הרי שהכרתי שניים מכל 500 תושבי ישראל . באותה תקופה הקיבוצניקים היוו אחוז לא מבוטל מתושבי הארץ . הם העדיפו רחוב זה , שכן היו בר חנויות מכל סוג , ובו שכנר משרדי התנועה הקיבוצית וההסתדרות . לאחר שגם חברי הכשרת - מעוז ' אישרו את ההחלטה להצטרף לרביבים , היה לי רצון עז לפגרש אותם ולהכירם . כל שידעתי היה שהם היו חברי תנועת הנוער החלוצי ' המחנות הערלים ' שכללה בעיקר סטודנטים , בניגוד לתנועתנו -הנוער העובד שריכזה נערים עובדים , בדירה צנועה , ברחוב אלנבי , 78 שכנה מזכירות הקיבוץ המאוחד . ביום חורף של שנת , 1949 פגשתי שם ארבעה צעירים מבין החברים שחיפשתי ; יונה , צבי , חגי ומיכל , היתה זו , למעשה , הפגישה הראשונה עם חברים שבמחיצתם הייתי עתיד לחיות תקופה ארוכה , כמעט את כל חיי , הם היו סקרנים , כי לא ידעו דבר על קיברצנו , ורצו לקבל יותר פרסים . היר אלה ארבעה מתוך למעלה מח...
אל הספר