אחיותי , חנה ולאה נקלטו ללא קושי במסגרת ' עליית הנוער ' בגבעת ברנר , מקום שבו כבר הכירו אותי ושמחו לקבלן . יחד אתן התקבלו גם מכרותינו וידידותינו , ונערות נוספות איטלקיות ושוויצריות , שאחיותי התיידדו עמן , בסיוע המדריכה הנפלאה , בת שבע וילנסקי . קשה יותר היה לסדר מקום לאימא , ואולם , לא הערכתי , כנראה , במידה מספקת את כושר הסתגלותה הנהדר , הרגשתי חובה לחזור לנגב , לגן הירק שאותו עזבתי בגלל בואה של המשפחה , ואימא נשארה לבד . היא היתה בת , 53 ונראתה בעינינו זקנה ממש . אמנם כולם חיבבו אותה , אולם היא היתה בודדה . נמצא לה חדר קטנטן ללא שירותים , בבניין הגדול שנרקה וחוטא . סף החדר היה ללא מדרכה , ותמיד התמלא חול , ואימא בסבלנות אין קץ טאטאה וטאטאה . היא שיחקה עם ילדי הקיבוץ והתיידדה אתם , עבדה במחסן הבגדים , שם עשתה עבודות פשוטות : תיקנה גרביים , קיפלה כביסה , הפרה כפתורים וכר . ביםים החופשיים לקחה את מזוודת הערר הקטנה שלה , ו ' ברחה לבנותיה בגבעת ברנר , או לאחיינית שלה בתל אביב , שהיתה לה כאחות . היא אף פעם לא התאוננה , נהגתי לבוא לתקופות קצרות כדי להיות עמה . הייתי מלמד אותה קצת עברית . אנ...
אל הספר