בנובמבר 1945 הגיעה סוף סוף התגבורת ( או ההשלמה ) שציפינו לה כל כך : בני קבוצת הכשרה של הנוער העובד ( ' שדמה ' ) היו הדורי התלהבות להצטרף לרכיבים לתרום ולהגשים את חלום יישוב הנגב . אלה היו נערים רציניים שנולדו בארץ , בטוחים בעצמם , ברובם דור שני לאליטה של פעילי הסוציאליזם העברי , הם היו משוכנעים בחשיבות הצורך לכברש את המדבר " כדי להבטיח מולדת לעמנו הנדכא / כעדות הסיסמא התלויה בחדר האוכל ( אלה היו ימים יפים , שבהם האמנו במה שדקלמנו , ודקלמנו רק מה שהאמנו בוי ) בקבוצה החדשה היתה שרה , בתה של גולדה מאירסון ; תמר הוז , בתו של דב הרז ( ממייסדי מפלגת הפועלים אחדות העבודה ) , מיכל חומסקי , אחיינית של זלמן רובשוב ( לימים זלמן שז " ר נשיא המדינה ) , ורבים אחרים , םחוח מפורסמים , אך לא פחות מסורים , בהתחלה אנו , האיטלקים , שהיינו רק מספר שנים בארץ , התקשינו לתקשר עמס . אף שהיינו קצת יותר מבוגרים מהם , סבלנו מרגשי נחיתות , שפגו עם הזמן , כרי לפנות מקום למצטרפים החדשים , עברתי לגור באוהל , שהועף בסופת חול נוראית כעבור מספר שבועות . למוד ניסיון מימי ראשון לציון , מצאתי אוהל ישן ורעוע , אבל כולו שלי ...
אל הספר