זכיתי בחינרך מסורתי ובגישה פשרנית שרווחה בקרב יהודי איטליה . אמנם הררי ביקשו לשמרר על זהרתם היהודית , לעתים אפילר בקנאות , אך ללא שמירת מצורת . האדוקים שבהם היר מיערט מבוטל . בדור האחרון כמעט כולם נהגו לפתרה את חנויותיהם בשבת , אם כי מי שהזדמן בליל שבת לרחוברת הסמר כים לבית הכנסת , מקום הגיטו בעבר , לא היה יכול שלא לחרש באורירת החג המיוחדת , החנרירת נסגרו בלרקדם יותר , רבתי הכנסת היר מלאי אדם , רכך נהגר גם בחגים . בדורות האחרונים היו חנויות היהודים סגרררת רק בירם כיפרר , בערד שבחגים האחרים הקפידו פחות . ראוי לציץ בי בניגרד ליהרדי גרמניה רמזרח אירופה , יהודי איטליה לא הבחינו בין דת לציונות . כמעט כל הציונים , למעט יוצאים מן הכלל , היר קשורים בצורה זו אר אחרת למסורת , מחד גיסא , רכמעט שלא היו בנמצא יהודים שהתנגדר לציונות , למעט כאלו שהיו על סף התבוללות , מאידך גיסא . החג השני בחשיברתו אחרי ירם הכיפורים , היה חג הפסח . אולי השפיעה על כך הסמיכות לאררירה החגיגית ששררה בחג הפסחא הנוצרי . סבי , שהיה קצין בצבא האיטלקי , נשא אמנם ברמה את יהדרתר בקרב הגדרד , אך במעט שלא שמר על מצורת ראכל מצות ר...
אל הספר