במהרה התברר לנו שהחברה בקיבוץ היתה הרבה פחות אחידה ממה שהיה נדמה תחילה . חוץ מהאיטלקים , שהיו קבוצה מלוכדת קטנה במספר חבריה ויחסית בעלת השפעה , היו גם יהודים גרמנים ויהודים ליטאים . מספרים שעד מספר שנים טרם בואנו , הגרמנים נהגו לאכול בצדו המערבי של הדר האוכל , ואילו הליטאים יכלו להתבונן בבל בוקר בזריחת השמש במזרח . לאחר הגעתנו התפוגגו ההבדלים , וכבר לא היה קל להבחין בין גרמנים לליטאים , הגרמנים התקשו ללמוד עברית , ודיברו במבטא מצחיק , הם המשיכו לדבר גרמנית בינם לבין עצמם , רוב הליטאים היו בוגרי הגימנסיה העברית בווילנה שבליטא . כמו כן לא תמו הוויכוחים הקשים עם ה ' אידישיסטים ' שניסו להפוך את האידיש ( במקום העבריה ) ללשון הרשמית של המדינה שבדרך . כשאנצו סרני היה מסתובב בקיבוץ ושומע שמדברים גרמנית , היה צועק : " עברית , עברית ! / עם חלוף השנים הבעיה כאילו נפתרה , אך היא שבה ועלתה מחדש עם כל גל עלייה , בני שתי הקבוצות בגבעת ברנר היו בעלי השכלה רחבה , וברוב המקרים הצליחו לסיים את לימודיהם י הגרמנים בבתי הספר התיכוניים ובאוניברסיטאות , הליטאים בידודרים ' ובגימנסיות העבריות , היו ביניהם ידעני...
אל הספר