חברות הנוער , שהיו מפעל משותף של עליית הנרעד והתנרעה הקיבוצית , היו ארגונים קטנים יחסית , אך הן ענו על כל הצרכים של בני הנוער שעלו לארץ . התקנונים הנוקשים שגובשו בחברות הנרער עצמן , באמצעות לעדות נבחרות , סייעו בהקמת גרעיני קיבוצים חדשים באותה תקופה סוערת , והגבירו את תחושת המחויבות שלנו . כפי שכבר נרמז , היחסים שלנו , הנערים האיטלקים , עם הנערים הגרמנים בקבועה לא היו קלים . צורת החשיבה שלנו היתה שונה מהקצה אל הקצה . אנחנו היינו ים תיכרניים רועשים ולא תמיד ממושמעים , בערד שהם היו גרמנים בחינוכם ( ולהבדיל - המדובר ביהודים גרמנים ) - חם היו תמיד קפדנים , ממושמעים וחמורי סבר , שלא הסתגלו לקלות הדעת שלנו . העימות היה בלתי נמנע : הם קבעו יחוקיםי וירדו לנפשנו על כל הפרה מצרנו : אסור לנסוע לרחובות ! אסור להסתובב בלילה ! אסור אסור ואסור - במרכז הוויכוחים הקשים עמדה בעיית השפה . הברמנים התקשו יותר מאתנו ללמוד עברית והמשיכו לשוחח ביניהם בגרמנית , שפה שלא יכולנו לסבול אולי בהגזמה , ' אנו קבוצה אחת ולכן אנו זקוקים לשפה משותפת אחת ! " אמרנו שוב ושוב . מחאותינו לא הועילו , והחלטנו על כן כתגובה לפנות...
אל הספר