למחרת הגיע באיחור רב ארטרברס מלוכלך ובלוי בעבע בזי כדי להביאנו לקיבוץ שלנו / גבעת ברנר . זכינו להפסקה ארוכה בתחנת חדרה . היהחנה ' לא היתה אלא מכרלח שמכרר בה גם כרטיסים . פשטה שמועה שבאוטרבוס נמצאים ערלים חדשים , ולשמחתנו , הוקפנו בכתריסר נערות צבריות שבאו לברכנו , והצטיינו בפתיחות ובנכרנות לשיחה . היה זה חידרש עבררנו , שכן היינו רגילים ליחס המתנשא והמסויג של הנערות האיטלקיות . זיכרון הנערות מחדרה ליווה אותנו זמן רב . הנוף של פרדסי השדרן לא היה חדש עבורי , והזכיר לי את סיציליה , אלא שבארץ הבתים היר לבנים רבני קרמה אחת . בתל אביב החלפנו ארטרברס רהמשכנר עם חברת אוטובוסים אחרת - ' דרום יהרדה ' . גם בתל אביב לא היתה עדיין תחנה , רבכל רחוב הנר אוטובוסים שיצאו ליעדים שרנים , ציפינו זמן רב , וכשעזבנו את העיר , כבר החשיך . חלפנו על םני צומח עגרל ( כנראה , בית דגון ) . דרך ההלרן ראיתי בכיכר ערבים לבושי עבאיות שחרררת , יושבים ומעשנים סביב מדררה . לא הספקתי לראותם היטב : האוטובוס נסע מהר . אבל היה די במבט החטרף כדי ליצור אצלי הרגשת חרדה מסוימת , כמעט פחד . עד לאותו רגע לא נתתי את דעתי שערבים ויהוד...
אל הספר