פרק עשירי משא ומתן על השכר, איגודי עובדים ושביתות

מטרותיהם של העובדים אינן עולות בהכרח בקנה אחד עם מטרותיהן של הפירמות שבהן הם מועסקים , וכשם שלפירמות שונות יכולות להיות מטרות שונות כך גם לעובדים שונים יכולות להיות מטרות שונות . העובדים , כאנשים בעלי יכולת לתקשר זה עם זה ועם הנהלת הפירמה , מקיימים דיאלוג רצוף עם ההנהלה לגבי תנאי העסקתם . משום כך התייחסות אל שכר העבודה כאל מחירו של גורם ייצור הנקבע בשוק העבודה תהיה מוטעית במידת מה : יש להביא בחשבון את אפשרויות המיקוח שיש לעובדים בכל מקום עבודה בנפרד , כך שבשוק המצרפי נקבע שכר שיווי המשקל . אל שכר זה של שיווי משקל אפשר להתייחס כאל שכר ממוצע , ומכאן והלאה נקבע שכר העובדים בכל מקום עבודה כשלעצמו . בפרק זה נבחן את פעולתם של עובדים המתמקחים על שכרם ושל איגודי עובדים . תחילה נראה כיצד נקבע השכר כאשר המשא ומתן הוא פרטני , דהיינו כל עובד מקיים משא ומתן נפרד עם המעסיק , ולאחר מכן נבחן את המשא ומתן הקולקטיבי , בו איגוד עובדים מקיים דיאלוג עם המעסיק בשם כל חברי הארגון ונבדוק מדוע לעתים קרובות אנו רואים איגודי עובדים חזקים שכופים את רצונם על ההנהלות .  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ