ראינו עד עתה את שיקוליו של הפרט כאשר הוא צריך להחליט על השקעה בהון האנושי שלו . מכל האמור לעיל אפשר להבין כי לצעירים כדאי יותר להשקיע בהון אנושי מאשר למבוגרים . יש לכך שתי סיבות : א . אופק השקעה ארוך יותר — לצעירים יש זמן ארוך יותר ליהנות מפירות ההשקעה . ב . העלות האלטרנטיבית של הזמן הנדרש להשקעה היא נמוכה — לצעירים יש הון אנושי נמוך . הם רק בתחילת דרכם ולא הספיקו עדיין לפתח את ההון האנושי שלהם , לא כתוצאה מ learning by doing ( למידה באמצעות עשייה ) ולא על ידי השקעה בהון אנושי , ולכן השכר שיוכלו לקבל נמוך ממילא . אין להבין מכך שלמבוגרים לא כדאי להשקיע בהון אנושי , אלא שהשקעתם תהיה נמוכה מזו של צעירים . ככל שמשך העבודה עד לגיל הפרישה ארוך יותר כך אפשר יהיה להשתמש זמן רב יותר בהון האנושי הנרכש , והדבר הופך את ההשקעה לכדאית יותר . לעומת זאת , כאשר גיל הפרישה כבר קרוב לא נשאר הרבה זמן ליהנות מהשקעה בהון האנושי , ולכן כדאי פחות להשקיע בו . אפשר להבין מכך כי השקעתו של הפרט בהון האנושי שלו תלך ותקטן ככל שיתבגר . איננו יכולים להתעלם מכך שכמו ההון הפיזי , גם ההון האנושי פוחת אם לא משקיעים בו ב...
אל הספר