לא זעם ולא בעתה: גזענות באקדמיה הישראלית

תמר הגר הקדמה על דשא המכללה בהפסקה בין שיעורים ישבו המון סטודנטים . זה היה יום כחול וקסום , כזה שזורק אותך מהכיתות ישר החוצה אל האוויר וההרים . עישנתי סיגריה , נהנית רגע מההפוגה , האוויר והאור ופניתי למשרד שלי במרכז לשלום ודמוקרטיה כדי לענות על מיילים . עוד לא הספקתי להתיישב ואל המשרד פרצה אחת הסטודנטיות הפעילות במרכז . היא היתה נרגשת וכעוסה . " אל תשאלי תמר " , היא אמרה , " למטה בדשא אנשים של ' אם תרצו' מחלקים ספרון שהכותרת שלו היא ' נכּבה חרטא ' . הם מחלקים את החוברת בכוונה לסטודנטים הערבים . תמר חייבים להפסיק את זה . זה נורא " . היא מסרה לי את הספרון שכריכתו פסיפס של דגלי ישראל ובמרכז בתוך ריבוע שחור נכתב : " נכבה חרטא : הספרון שנלחם על האמת " . האמת הזאת , כך התברר לי מעיון מהיר , כללה שלילה מלאה בנאצות של הנרטיב הפלסטיני של הנכבה והצגה של הפלסטינים כצמאי דם . הדיון עם הדיקן ועם המנכ "ל של המכללה הסתיים בהוראה לנציגי הארגון להפסיק את חלוקת הספרון . אבל חוץ מהסטודנטים פעילי המרכז לשלום ודמוקרטיה ואנחנו , תופאחה סאבא ואני , מנהלות המרכז באותם ימים , אף אחד לא ממש התרגש , לא מהספרון ו...  אל הספר
פרדס הוצאה לאור בע"מ