כאמור , הממסד יכיר באדם כבעל ליקוי ראייה אם קיימת פגיעה בתפקוד הראייה שלו שאיננה ניתנת לתיקון . עם זאת בפרק זה , שעניינו ההיבט הפיזיולוגי , כל פגם באחד מרכיבי מערכת הראייה או יותר הוא ליקוי , בין שיש לו השלכה תפקודית ובין שלאו . יש לציין שבדרך כלל ליקויים הנובעים מפגמים באיברי העין , הגורמים הפרעה מבחינה אופטית , אינם פוגעים פגיעה של ממש בתפקוד הראייה הודות לטכנולוגיה המאפשרת כיום טיפול בהם . ברוב משרדי הממשלה העוסקים במישרין או בעקיפין בתמיכה באנשים עם מגבלות בראייה , ההכרה באדם שיש לו ליקוי ראייה מבוססת על אבחון יכולת הראייה בעיקר בשני ממדים : חדות ראייה ושדה ראייה . ' חדות ראייה ' היא מונח המבטא את היחס ( פרופורציה ) שבין המרחק אשר ממנו האדם מסוגל לזהות עצם כלשהו לבין המרחק אשר ממנו אדם שראייתו תקינה אמור לזהות את העצם הזה . חדות ראייה של אדם נחשבת לקויה אם היחס הזה קטן משליש ( % . ( 33 . 3 באופן מסורתי מבוטא היחס באמצעות שברים בעלי מונה קבוע - , 6 לפיכך ' חדות ראייה ' של שליש נרשמת כ - . 6 / 18 המונח ' שדה ראייה ' מבטא את הזווית אשר נוצרת בין העצם הרחוק ביותר הנראה מצדו הימני של הא...
אל הספר