המושג קהל ( audience ) שימש את ראשוני חוקרי התקשורת כמונח כולל לנמענים ( . ( Schramm , 1966 זהו מקבץ של מאזינים או צופים , קשובים ונכונים לקלוט באופן פסיבי יחסית , את המידע התקשורתי . בפועל , קליטה של תקשורת ההמונים היא במרבית המקרים חוויה מגוונת ולא סדירה , בייחוד על רקע ההתפתחות המואצת של טכנולוגיות מדיה חדשות . הסביבה התקשורתית הדיגיטלית החדשה הגבירה את היכולת האינטראקטיבית של הקהל עם המדיה ובכך טשטשה את הגבולות שבין מפיקים לקהלים . השימושים הרבים והמגוונים בטכנולוגיות התקשורת העומדים לרשותו של הקהל מקדמים את הנטייה לאינדיבידואציה , הן בהרגלי הצריכה התקשורתיים הן באפשרויות היצירה וההפקה של טקסטים ותכנים בפורמטים הדיגיטליים השונים . הראשון שסיפק מסגרת התייחסות מפורשת המציגה את הקהל כצורה חדשה של קולקטיביות בחברה מודרנית – ״המון״ ( – ( mass היה הרברט בלומר . ההמון הוא זה שצרך את תוצרי תקשורת ההמונים , הוא היה הטרוגני ומפוזר מאוד , וחבריו לא הכירו זה את זה . תפיסת הקהל כהמון מדגישה את התכונות המאפיינות תנאי הפקה והפצה המוניים של חדשות ובידור , וגם את ההשקפה השלילית שרווחה בקרב החוקרים ...
אל הספר