אחת הביקורות על מרקס מזהה סתירה בתפיסות היסוד שלו : מצד אחד הוא מחזיק בתפיסה דטרמיניסטית לפיה ההוויה קובעת את התודעה , התנאים החומריים קובעים וחורצים את דמותם של כל המוסדות החברתיים האחרים וכוחות גדולים מעורבים ביצירת הסדר החברתי ולא אישים בודדים ; ומצד אחר , הוא קורא לפועלים לטפח בקרבם הכרה מעמדית , לחבור לפעולה ולשנות את נתיב ההיסטוריה . הדיאלקטיקה בין הנגזר והנתון לבין הפוטנציאל לשינוי מתקיימת בכל המסורת הביקורתית , ובכללה הפמיניסטית . זרם מחקרי זה מודד את ערכו של הידע , בין השאר , עם היכולת לגזור ממנו מסקנות לתיקון עולם . מאחר שאני פעילה פוליטית ופמיניסטית ומורה במקצועי , הרי שעבורי " האישי הוא הפוליטי " בכל רובד חיים , וראוי בעיניי לסיים עבודת חקר זו בשורה של המלצות לפעולה .
אל הספר