בסך הכול וחרף השינוי המהוסס לטובה במחצית השנייה של העשור הראשון של שנות האלפיים - דמותם של המורים בכל אופנויות הביטוי שנסקרו במחקר הנוכחי הייתה נלעגת ושלילית . בבחינה מדוקדקת עולה , כי האופי השלילי של המורים , המשותף לשלושת שדות המדיה , נבנה בין השאר ממוטיב חוזר של " אין תוכם כברם " ומיצירת רושם של רמייה ואחיזת עיניים שמעוררות דמויות המורים : בקולנוע - היה זה הפער בין הערכים שייצגו - עולם של דעת , אלטרואיזם , ציונות וחתירה לשלום - לבין צרות האופקים , האגואיזם והמיליטריזם שהפגינו בפועל . בקומדיה הטלוויזיונית - היה זה הפער בין מעטה נשי לזהות גברית ובין האידיאה של תפקיד מגונן להתעמרות בתלמידים . בשדה העיתונות - אחיזת העיניים התבטאה באי - האמון כלפי תביעות המורים : הם לא באמת עובדים קשה ולא באמת משתכרים מעט . בחינת השוני בין אופנויות הביטוי מצביעה על כך שלכל מדיום יש קודים וקונבנציות משלו שהובילו לטיפול אחר בתוכן ולדגשים אחרים . כך למשל , אף שגבר בתחפושת אישה הוא ייצוג חזותי המתאים הן לקולנוע והן לטלוויזיה , נוכחותו הבלעדית של מיצג זה במסך הקטן מעידה על התאמתו לשם , לאו דווקא במובן הדקדוק ...
אל הספר