שביתת 2007 נבדלה משביתות קודמות במספר היבטים : ראשית , הייתה זו השביתה הארוכה ביותר בתולדות מערכת החינוך ; היא נמשכה למעלה מחודשיים , והתארכה הרבה מעבר לשיא הקודם , שביתת . 1978 שנית , וחשוב מכך - סיקור השביתה שיקף בתחילתו את הדפוס המוכר והאופייני , דהיינו הטלת הספק בצדקת השביתה , בכנות מניעיה ובגורמים שמאחוריה , אך בהמשכו חל שינוי עמוק בדפוסי הדיווח והמסגור העיתונאי של השביתה והשובתים . עד שנת 2007 זכו שביתות המורים לטיפול ציני ולמבעי אי - אמון . השביתות מוסגרו כריטואל שנתי או כביטוי של מאבק בין האיגודים המקצועיים . אם היו ביטויי סולידריות כלפי השובתים בקרב ציבורים שונים , הם הוצנעו . המורים ונציגיהם תוארו כאנשים מתלהמים , והאופי המגדרי של המאבק נמחק , למעט ברגעי הכפשה . ניתוח דרכי המסגור של שביתת 2007 העלה , כי זו נהנתה ברוב מהלכה מסיקור אוהד . ביטויי הסולידריות בקרב ציבורי הורים , תלמידים והסתדרות העובדים כוסו בהרחבה . הסיקור העיתונאי שיקף את פעילות השטח , את תסכולם של אלפי מורים ותמיכתם המלאה ביו " ר הארגון . יתר על כן , לקראת תום תקופת השביתה , ובניגוד לציור המורים כעדר שנסחף אחר ...
אל הספר