המורים השובתים של 2007 הוצגו באופן שונה מהותית מן העבר . הם הובנו כאנשים משכילים , חושבים , מיוסרים , מתלבטים וראויים לאהדה . הדימוי החדש הביס ושבר סטריאוטיפ שגור בשיח על מפגינים ומורים גם יחד . בניגוד לציור השובתים בעבר כמפגינים מתלהמים או עמוסי רגשות , המורים השובתים תוארו כאנשי רוח מאופקים : " הם לא שרפו צמיגים ולא חסמו כבישים : הפגנת המורים היסודיים נגד הרפורמה ונגד מנהיגי הסתדרות המורים נראתה יותר כטקס מסודר" ( ידיעות אחרונות , וייס וטרבלסי - חדד , 12 בנובמבר , , 2007 עמ ' . ( 13 אמצעי התקשורת אוהבים לתאר מורים כמי שמשלח ידם ממשיך להתקיים וניכר אצלם גם כשהם עוברים לזירות אחרות . על פי רוב מוצגת נטייה זו באופן משעשע או באור שלילי , אבל כאן ממונפת תכונה זו לטובתם . בידיעות אחרונות נכתב למשל : " ... אמרו למורים שהעצרת תתחיל בשש , והם הגיעו , באלפיהם , כבר ברבע ל ' . הרי הם לא יודעים לאחר . 40 דקות חלקי 40 תלמידים שווה דקה לתלמיד , שרטטה המורה לחשבון . המורה ללשון כתבה את ‘ אוד לא עבדה טכוותנו ' . איזו צמרמורת חרשה בגופה עם כל אות שגויה " ( ידיעות אחרונות , שיר , 16 בינואר , , 2007 עמ...
אל הספר