קריאה בעיתונות הישראלית לאורך השנים מאפשרת לומר כי הידיעות אודות מערכת החינוך הן רבות לאין ערוך מידיעות וחדשות אודות מורים . מחדלים של מערכת החינוך , מבנים מסוכנים , טעויות בלוח החופשות , הופעה וגריעה של מקצועות ונהלים , מיקוד לבגרות , כישלונות ביישום רפורמות - כל אלה הם נושאים שכיחים לאין ערוך מידיעות הנוגעות למורים עצמם . עם זאת , הקו המבדיל בין השניים הוא לעתים קרובות עמום וקשה לזיהוי , שהרי כאשר ידיעה עוסקת בכישלון שיטת הקניית קריאה או חשבון , היא עוסקת באופן משתמע גם במורים , בתפקידם ובמעמדם . אף על פי שכמות הטקסט בעיתונים היומיים שולשה ורובעה עם הזמן , מדד תכיפות הדיווח בנושאים הקשורים למורים לא הניב גרף ליניארי שעולה לאורך השנים . ההסבר המוצע לכך קשור לאופי הדיווח בנושא , אשר נע בפעימות כבדות ובודדות ואינו שומר על זרם רציף וקבוע . כאשר פורצת שביתה או נחשף מחדל , כמו רשלנות בהשגחה על תלמידים , מתעצם זרם הידיעות כמעיין המתגבר . כיוון שהדגימה התייחסה לשבועיים אקראיים בשנה , שיעור הידיעות בתחום החינוך שאותר בפרק זמן זה תלוי בשאלה , אם באותו זמן בדיוק התרחש דבר - מה שהזניק את המורים ...
אל הספר