שרשרת המורים השליליים בסרטי המחצית הראשונה של העשור הראשון בשנות האלפיים מול הגוונים הרכים יותר שבהם צוירה דמותם במחצית השנייה של אותו עשור משקפים תופעה הדורשת הסבר . טענתי היא כי מאז ראשית הקולנוע הישראלי סימלו דמויות המורים את המנהיגות החברתית והפוליטית . הקולנוע הלאומי רתם וגייס את המורים למטרותיה של התנועה הציונית . הטקסטים שהושמו בפי המורים הבדיוניים אישרו את האחיזה בקרקע בשם זכות האבות , קיבוץ הגלויות וקליטת העלייה . המורים הקולנועיים בסרטים כמו מעל החורבות ( וולף ואקסלרוד , , ( 1938 קריה נאמנה ( לייטס , 1952 ) והבית על הגבעה ( ג ' ורג ' , 1950 ) אחזו בנשק בידם האחת , ובשנייה ליטפו ראש של ילד . עד שנות השבעים הוצגו המורים כדמויות הרואיות ומסורות לצאן מרעיתם . דימוי זה התערער לאחר מלחמת ששת הימים וביתר עוצמה אחרי מלחמת יום הכיפורים . לראשונה הופיעו בקולנוע מורים הוזים ומסוכסכי דעת בסרטי הקנון הספרותי : שלושה ימים וילד ( זוהר , 1967 ) ומיכאל שלי ( וולמן , . ( 1975 בקולנוע של שנות השמונים התקבעה הצגתם השלילית , והם תוארו כמפריחי סיסמאות נבובות , כמו ברובה חוליות ( מושינזון , , ( 197...
אל הספר