שנות האלפיים הן שנים של הצלחה גדולה לקולנוע הישראלי , שנות תחייה והתחדשות בקולנוע העלילתי והתיעודי גם יחד , כשהקהל הישראלי פוקד את האולמות , ולא מתוך אילוץ . ריבלין ( 2008 ) מייחס זאת לשיפור באיכות המבע , המשחק והתסריטים , ומעל לכול - לשינוי פרדיגמטי , שינוי בתפיסת העולם שהעמיד הקולנוע הלאומי . מונק מזהה דור צעיר של יוצרים שאינו הולך בשבילים ובתלמים המוכרים . היא מנמקת את ההתעוררות והפריחה בחיוב הרשות השנייה וערוצי הכבלים להקצות כספים ליצירה מקורית , במקורות המימון שהוסדרו על ידי חוק הקולנוע , בהקמת בתי ספר חדשים ליצירה קולנועית ומגמות קולנוע בבתי הספר התיכוניים ובתחרויות ופסטיבלים שהפכו לחלק מהנוף המקומי ( מונק , . ( 2006 תמונת המורים בסרטי שנות האלפיים תפורט ותוצג בשני חלקים על פי חלוקה כרונולוגית . במחצית הראשונה של העשור הראשון של שנות האלפיים משקפים סרטי המורים החרפה בתמונת הניכור בין מורים לתלמידים בקולנוע הישראלי . בית הספר מצטייר כמוסד ששליחיו אינם רוצים או אינם יכולים לתמוך בתלמידים , ותחת זאת מכבידים עליהם ומוסיפים לסאת צערם וכאבם . במחצית השנייה של העשור מתחלפים המורים הקשים...
אל הספר