הספר מבוסס על עבודת מחקר העוסקת בחקר התמורות בייצוג מורים בתקשורת הישראלית לאורך זמן . לשם כך נבחרו שלושה שדות מרכזיים לניתוח דמותם של מורים : קולנוע , טלוויזיה ועיתונות . השדות לניתוח נבחרו על סמך תרומתם הייחודית והנבדלת להבנת הנושא : הקולנוע שימש כפריזמה לבחינת התמורות בדיוקן משלח היד ולעיון במשמעויותיו הסמליות . שדה הטלוויזיה - בשל השימוש האינטנסיבי בסטריאוטיפים בקומדיות - שימש לבחינת ההבניה המגדרית של ההוראה ולבחינת הקשר בין ייצוגי נשים לייצוגי מורים . הסיקור העיתונאי - במיוחד זה של מאבקי שכר - היווה כר לבחינת הנרטיב של שביתות מורים ואופני המסגור של נשים עובדות ומאורגנות . העבודה שילבה בין ניתוח תוכן כמותי לאיכותני , בדגש על האחרון . במבט כרונולוגי עברה דמותם של המורים בקולנוע הישראלי שינוי חד : מדמות נערצת לדמות נלעגת וממורה למורה . על פי הניתוח המוצע , לאורך רוב ימי הקולנוע הישראלי נתפסו המורים כאלגוריה למנהיגים חברתיים , הן בתקופה הראשונה , שבה הובנו כמורמים מעם , והן מאוחר יותר , כשירדה קרנם . נראה , כי התמורות בדיוקן זה הושפעו מאירועים פוליטיים בזירה הלאומית ולא מאירועים פנימי...
אל הספר