רונית , סטודנטית במסלול לחינוך מיוחד במכללה , לא הצליחה להגשים את חלומה ולבצע בהצלחה את משימות העבודה המעשית . היו לה קשיים בתקשורת עם מדריכים פדגוגיים , עם מורים מאמנים , עם המרצים ואף עם אנשים מהצוות של מרכז התמיכה . קשיים אלה גרמו לה לתסכול רב . הסיפור , שיש בו עליות ומורדות , מסופר מפרספקטיבה של תשע שנים מיום פגישתי אתה , ומתאר עבודה קשה . ההצלחה האובייקטיבית נרקמה לאט , ובדרך אליה היו נפילות למהמורות רבות . במהלך עבודתי עם רונית נרקמה בינינו מערכת יחסים מיוחדת . אני ראיתי את ה " ניצוץ בעיניה " . בהתמדתה ובמאמץ שהפגינה בלימודי מקצוע ההוראה היא שידרה תחושת שליחות . היא אמרה כי ברצונה להיות מורה טובה , מוערכת , עוזרת לתלמידים שמתקשים בלמידה . האמנתי לה והאמנתי בה . מחויבותי לליווי מקצועי ותומך של רונית מטעם מרכז התמיכה הסתיימה עם תום לימודיה לתואר ראשון בחינוך מיוחד במכללה . למרות זאת , ליוויתי אותה גם בהמשך דרכה עת למדה לתואר שני באוניברסיטת תל - אביב . דרך זו הייתה עבורה ארוכה ופתלתלה , אף היא רצופת מהמורות , וכך גם עבודתה בהוראה . תוך כדי לימודיה לתואר שני ועבודתה היא התחתנה וילדה...
אל הספר