בארבעת הפרקים האחרונים – השישי , השביעי , השמיני והתשיעי – הצגתי פתרונות מודרניסטיים תאורטיים ומעשיים למשבר הסמכות החינוכית . פתרונות אלה מצויים בנקודות שונות לאורך הציר העובר בין אוטופיה למציאות . במדינת ישראל מיושמים בפועל פתרונות מסוימים בחינוכם של מתי מעט ( בית הספר " מיתר " , בית הספר " קדמה " , חינוך ביתי ) . עם זאת , חלק מהפתרונות מיועדים עקרונית גם לקהל תלמידים רחב , לאו דווקא ישראלי ( גישת החינוך לאוטונומיה ) . הראיתי כי בפתרונות השונים – השמרניים , ה " רכים " , הרדיקליים וכן בחינוך לאוטונומיה – מצויים עקרונות המתנגשים עם עמדות פוסט - מודרניסטיות ועם הלך הרוח השורר במצב הפוסט - מודרני . אף על פי כן , בפרק הבא שאציע בו קווים מנחים לבניית סמכות חינוכית אפשרית בתקופה הפוסט - מודרנית , ארשה לעצמי להשתמש גם במקצת הרעיונות שחוזרים ומופיעים במגוון הפתרונות שסקרתי בפרקים אלה , ובלבד שרעיונות אלה לא יתנגשו זה בזה ועם רוח הזמן . גם אם הדברים בספר זה נכתבים מתוך עמדתי המודרניסטית , מעניין להצביע על כך שהאקלקטיות כאן , כלומר הליקוט ממקורות שונים ואף סותרים של החומרים לבנייתה של סמכות חינו...
אל הספר