משבר הסמכות החינוכית לא נעלם מעיניהם של מומחים והוגים בתחום החינוך . האחרונים אף הציעו פתרונות ליישובו במסגרת גישותיהם החינוכיות השונות . בפרקים הבאים אבחן את המידה שבה כיוונים חינוכיים מסוימים אכן נותנים מענה למשבר העכשווי בתחום זה . הגישות המגוונות המוצעות לפתרון המשבר יחולקו להלן לארבע קטגוריות : גישות שאכנה אותן " שמרניות " , גישות " רכות " , גישות " רדיקליות " וגישות " ליברליות " . לכל אחת מהקטגוריות יוקצה פרק נפרד . ההבחנה בין הגישות המוצעת כאן אינה חדה ומוחלטת , והיא כוללת בתוכה חפיפות חלקיות בין הגישות בסוגיות הנוגעות לשאלת הסמכות . כך למשל , שלוש מארבע הגישות שאציג מייחסות חשיבות רבה לשימוש בדיאלוג במהלך ההוראה ומושג ה " העצמה " מנחה את שיקוליהן , אף שהן נבדלות אלו מאלו בהנחות היסוד שלהן . אביא את עמדתן של גישות אלו ביחס לסמכות החינוכית האפשרית או הרצויה , בלי לפרט את תפיסתה החינוכית השלמה של כל גישה – משימה שחורגת מגבולותיו הצנועים של ספר זה . כמו כן איני מתיימר לסקור את כל רוחבם ועומקם של הפתרונות שמציעות גישות אלו ושנוגעים לסוגיית המשבר בסמכות החינוכית . אסתפק בהצבעה על רעי...
אל הספר