בתחילת דבריי התיימרתי להציע עד לקו סיומו של הספר עקרונות פעולה לשיקומה של הסמכות החינוכית הפגועה בזמננו . מכאן קל להסיק שאני משתייך למחנה האידאולוגי הסבור שיש הכרח בסמכות בחינוך . גם אם אין להסיק מהמצוי , כלומר ממה שאנו פוגשים בחיי היום - יום , לגבי הרצוי , כלומר המצב המיטבי או האידאלי שאנו שואפים אליו , הרי אי - אפשר להתעלם ממה שנראה בעיניי כעובדה אמפירית מוצקה : סמכות והיררכיה מצויות בפועל ברבות מהאינטראקציות האנושיות . כך הדבר בנגינתה של תזמורת . כך הדבר במשחק כדורגל . כך הדבר בהתנהלותו של כל ארגון פוליטי , חברתי או כלכלי . בפרט , המחקר מראה שברוב מכריע של בתי הספר קיימת בפועל מידה כלשהי של סמכות חינוכית ( וראו על כך אצל . ( Buzzellia & Johnston , 2001 הסמכות מצויה לא רק בארגון בעל אופי ריכוזי , עוצמתי , שאינו נדרש להתחשב בעובדיו , אלא אף בארגון הדוגל בשוויון זכויות בין חבריו , שכן אין סתירה הכרחית בין סמכות לשוויון זכויות . קל לנו להעלות על דעתנו מקום עבודה שהסמכות וההיררכיה פועלות בו באופן לגיטימי , ובה בעת הוא הומני , רגיש לצורכי העובדים ופועל להעצמתם . כדי 9 כך סבור למשל הפילוסו...
אל הספר