בית החולים הקרבי , 67 כ - 400 קילומטרים מצפון - מערב לבגדד , היה שונה מרוב בתי החולים . ראשית , הרופאים היו חמושים . הרופאים , שהיו קצינים בצבא ארצות - הברית , נדרשו לשאת נשק אישי , וכל אחד מהם הפקיד את נשקו בכספת לפני כל משמרת . לעתים קרובות טיפל בית החולים במורדים עירקים , שנטו לירוק בפניהם של הרופאים בזמן שקיבלו מהם טיפול . אילו השיגו ( הם או חייל אמריקני מבולבל ) נשק , היה עלול לפרוץ קרב יריות בחדר הניתוח . בית החולים , שנבנה על שרידיו המופצצים של שדה חקלאי בסמוך לנמל התעופה הבין - לאומי מוסול , היה אוסף מבנים , קרונות נגררים ואוהלים ירוקים גדולים , מוקפים בונקרים מבטון וחומות מגן שנועדו לגונן על העובדים ועל המטופלים מפני אש מרגמות . הסגל הרפואי הקדיש ימים תמימים לטיפול במחלות שגרתיות כגון קלקולי קיבה והתייבשות ( בקיץ הטמפרטורות באזור יכולות להגיע עד כמעט 50 מעלות צלזיוס , עד כדי כך שעדשות מגע עלולות להידבק לעיניהם של חיילים כשהם הולכים מבניין אחד למשנהו ) . את ההפוגות היה יכול לקטוע בכל רגע שטף של חיילים ושל אזרחים פצועים . בשעת הצהריים של 21 בדצמבר , 2004 בבסיס הסמוך מרז , הצטופפ...
אל הספר