הזכות על הארץ מצידוקים מוסריים לצידוקים דתיים, וחזרה

דני סטטמן זכותו של עם ישראל על ארצו אל מול זכרתם של יושבי הארץ הלא יהודים הטרידה את ההגות הציונית משחר ימיה . טרדה מוסרית זו גברה משעה שהתברר שמימושה בפועל של מה שנתפס כזכות על הארץ , רוצה לומר הקמת מדינת ישראל , היה כרוך בעקירתם של מאות אלפי ערבים מבתיהם , ' וחזרה והתעוררה לאחר מלחמת ששת הימים , בעקבות מפעל ההתנחלות ברחבי " ארץ ישראל השלמה ' / בדברי פתיחה אלה אינני נוקט כל עמדה בשאלה אם מעשיה של ישראל מוצדקים או לא מוצדקים מבחינה מוסרית , אלא מזכיר עובדות ידועות ומקובלות , כדי לטעון שעובדות אלה איבן יכולות שלא לעורר בעיה מוסרית , וכי לא ייתכן שבעיה זו בעלמה מעיניהם של כותבים דתיים . מטרתי במאמר זה להצביע על מהלך מעניין באופן ההתייחסות של כותבים אלה לבעיה הנזכרת . אנסה להראות שהתגובה הראשונה וה " רשמית " היא לפנות לשיקולים דתיים ולהטיל על אלה לפתור את הבעיה , רוצה לומר המרת השפה המוסרית כשפה דתית , אך בשלב מסוים ניתן להיווכח בחזרה לשיקולים מוסריים ולשפה המוסרית . ליתר דירק , ברצרבי לטעון שתי טענות , האחת , שמבחינה עניינית השיקולים הדתיים אינם מספיקים כדי לפתור את הבעיה המוסרית . ולכן ש...  אל הספר