התנ"ך כמקור לפסיקה בשאלות מדינה

יובל שרלו א תולדות כתיבת התורה שבעל פה מלמדים על " חור שחור " של כאלף שנים , בין התאריך המיוחס לנתינת תורה בסיני לבין תחילת כתיבת תורה שבעל פה , מציאות זר מהורה מחסום ידוע בפני כל המבקש להבין את התנהלותה של התורה שבעל פה בשנים אלו , ולמעשה כמעט כל שבידינו הוא עדויות מאוחרות מימי התנאים על דרכי התנהלותה של התורה שבעל פה בימים שקרמו לה . ברם , מעבר לעובדה ששנים דברת חסרות אנו נתקלים במאה השנים האחררנות בבעיה קשה בהרבה : ריב התורה שבעל פה הכתובה שבידינו התפתח בשעה שלא היה ארגרן מדיני עצמאי בנמצא . המרינה היהודית העצמאית האחרונה הייתה מדינת החשמונאים , שימיה חופפים את ימי המשניות הראשונות ותקופת " הזוגות " : לאחר כמה עשרות שנים נכבשה המדינה החשמונאית על ידי רומי . ומאז אין לדבר ערד על מדינה עצמאית . כשל כך , התורה שבעל פה כמעט שאינה עוסקת כשאלות מדיניות כלליות — אך טבעי הוא שמרכז העיסוק בתורה שבעל פה יהיה בשאלות רלוונטיות , וכשסרגיה מסוימת ככר אינה רלוונטית גם הדיון האינטנסיבי כה כמעט שאינו קיים עוד , כך אירע לסדר זרעים . שאין תלמוד בבלי עליו , כך אירע לסדר קדשים שאין עליו תלמוד ירושלמי , ...  אל הספר
הוצאת אוניברסיטת בר אילן