א התמודדות אחרת , אשר צפנה איום כלפי מעמדה של ההלכה נמצאה , לתלמידי ' תורה ודרך ארץ ' , במשנתם של מרטין בובר וגרשום שלום . חרף הניגוד שבין התיאולוגיה האקזיסטנציליסטית של בובר למשנתו ההיסטוריציסטית - רלאטיביסטית של שלום ביטאו שני האישים התייחסות דומה כלפי מקומה של ההלכה בהיסטוריה היהודית , כפי שניסח זאת בבהירות ברוך קורצוויל : " מה שמאחד את שלום ואת בובר זו אי התחשבותם ב ' יהדות הקלאסית הרבנית ' ובזכותה לחייב אחת ולתמיד לשמירת החוק . אלא שהדחיפה אצל בובר היא דתית סובייקטיבית , בעוד ששלום , כאנרכיסט דתי הסגיר את היהדות להיסטוריה " . עיקר הדיון בחלק זה מוקדש , אפוא , לבחינת תמצית שלילת ההלכה , כפי שבאה לביטוי בהגותם של בובר ושלום , ולתגובתם של אחדים מן האישים העומדים במרכז דיוננו . ב כפי שציינו למעלה ידעה משנתו של בובר התפתחות ושינוי הדגשים בדמות המעבר מ ' התקופה המיסטית ' , המאפיינת את יצירותיו הראשונות , ל ' תקופה הדיאלוגית ' , המשקפת את משנתו המאוחרת יותר . אולם , בכל האמור ביחסו להלכה ניתן לומר כי הסתייגות ושלילה עוברים כחוט השני לאורך הגותו המסועפת , כפי שרמז על כך לראשונה פרנץ רוזנצ...
אל הספר