מוצא חשובה להגותו החברתית והדתית המאוחרת של מרטין בובר . כמוהו חלק גם בובר על השיטה המרקסיסטית והדגיש כי שורש ' מחלתנו הפנימית ' איננו טמון במימד החומרי אלא במציאות חיים מטולאת וממודרת שמקורה בנתק שבין האידיאה הרוחנית - הדתית לבין הגשמתה במציאות הקונקרטית . משל למידור שבין המעשה הציבורי לבין המוסר החברתי נמצא בשתי הרצאות שנשא מאקס ובר [ , [ Weber בפני סטודנטים ושומעים חופשיים באוניברסיטה של מינכן בחודשיה הראשונים של . 1919 הרצאות אלו , יש לציין , ניתנו על רקע הרטוריקה המשיחית שרווחה בשיח האינטלקטואלי בגרמניה בימים הסוערים שלאחר מלחמת העולם הראשונה . בשאיפה לרסן את האידיאליזם המהפכני הדגיש ובר את הנתק שבין מוסר לפוליטיקה . דבריו לא הותירו ספק בקרב השומעים כי לשיטתו אלו הם שני הפכים , אשר כל אחד מהם שורר במרחב אטמוספרי שונה לחלוטין . שלא כסוציולוג הגרמני , שלל בובר בנחרצות את החלוקה האונטולוגית שבין הספירה הרוחנית-המוסרית לבין ספירת החולין , וברוח תפיסת האחדות החסידית הדגיש כי ההוויה בקודש יסודה , וכי לא ניתן להפריד בין הדבקים . כאן אנו מגיעים לשאלת אופן הגשמתה של אידיאת ' האחדות' המיוחל...
אל הספר