א במחצית הראשונה של המאה הי " ט החלה החברה הגרמנית לגבש את זהותה הלאומית והתרבותית . תהליך זה נעשה , במידה רבה , מתוך פולמוס רעיוני נוקב בין זרמים סותרים ומנוגדים : מחד , גישות ליברליות והומניסטיות , הדים אחרונים לאידיאות ההשכלה הגוועת , ומאידך , מושגי הרומנטיקה והפולקיש [ V צ lkisch ] המתחזקים ועולים . האסכולות הללו שיקפו לא רק אידיאות שונות אלא גם הבדלים דתיים- רגיונאליים בין הדרום הקתולי לצפון הפרוטסטנטי . כל אלו הקרינו , מטבע הדברים , גם על הקהילה היהודית ; האמנסיפציה ו ' היציאה מן הגטו ' פערו תהום עמוקה בין האורתודוקסיה , הנאמנה להלכה , לבין תנועת התיקונים שביקשה להשתלב בחברה הגרמנית תוך טשטוש קווי האופי ההלכתיים והפרטיקולאריים . אולם , גם האורתודוקסיה עצמה נתפצלה לשני זרמים , אשר מחלוקת סביב היחס הראוי לזרם הרפורמי , ההולך ומתחזק , חצצה ביניהם . האחת , הגדולה מבחינה מספרית , היא ' הקהילה המאורגנת ' [ , [ Gemeindeorthodoxia בה חברו יחד יהודים אורתודוקסים ורפורמים , ואילו השנייה , היא ' הקהילה הפורשת' [ , [ Austrittsgemeinden הקטנה במספרה אך הלוחמנית באופייה , שהסתייגה מכל שיתוף פע...
אל הספר