כפרק הראשון של הספר שרטטתי אח המתח שכין הטכע האנושי וכין ההיסטוריה הפתוחה של האדם . חיי האדם הם מסע או מסערת בין תוכנות החיים , כין ציפיות , אכזבות , תקוות ומשאלות . לרגע נדמה לו כי הבין את משמעות תייר , ושוב מוצא הוא את עצמו מגשש ומחפש . בהיותו יצור תודעתי מתנסה הוא בכוח המאיים של התודעה : " ודאי בורא להיות כעל תודעה " , זועק צ ' סלב מילרש כאחד משיריו . ' ואולם התודעה היא גם הכוח המביע את האדם כסיפורי מסעותיי , כביסירנו למצוא מוכן ומשמעות , מילן קונדרה טורח להזהיר אותנו מפני הניסיון לקרב בין הפילוסופיה וכין הרומן : " תבונת הרומאן שונה מתכונת הפילוסופיה [ . „] האמנות r , c היא במהותה בלתי תלויה ומנוגדת בתכלית לוודאויות אידארלוגיות [ .., ] היא פורמת במשך הלילה את 2 שטור תאולרגים , פילוסופים ומדענים במשך היום " . לפילוסופיה ולתאולוגיה יפים השקיפות והמואררת של היום . לאמנות בכלל ולרומן בפרט , כך טוען קרבדרה . יפה מוסתרות הלילה , שאינו חושף הכול ומותיר מרחב של עמימויות . טענה זר תקפה לשירה לא פחות ואולי יותר מאשר לרומן . השירה , לא זר בלבד שאין היא שקופה ער תום , אלא שאץ לה הזמן של הרומן ,...
אל הספר