המושבות — וגדרה , מושבת הביל " ויים , בתוכן — לא הוכרו כצורת התיישבות ייחודית עם קום המדינה , אף שהיו צורת ההתיישבות הכפרית הציונית הראשונה . אולי כי מעולם לא נתפסו כחלוציות . והנה הן חוזרות — בשירות הפרוור ובדמותו . הכול במושבה — האידיאולוגיה המוצהרת , דמותה האדריכלית , אורחות החיים , התלות בגביר ובשלוחיו — נדחה בידי ה " עליות " הבאות , שהגדירו עצמן חלוציות ודחקו כך את המושבות אל מתחת לקו הזינוק של סיפור המעשה הציוני . אולי לכן גם לא הונצחה המושבה בלקסיקון של צורות היישוב הציוניות של המדינה . מכמה בחינות המושבות הציוניות ההיסטוריות שימשו דגם ומצע לפרוורים החדשים : הן היו מיסודן יישובים כפריים לא קולקטיביים , היתה בהן מידה של עירוניות , התכנון שלהן נעשה בהתאם , והבעלות על הקרקע היתה פרטית ולכן הפשרת הקרקעות בהן לבנייה הפרוורית היתה פשוטה יותר מאשר ביישובים החקלאיים הקולקטיביים — הן הוגדרו מועצות מקומיות ) או ערים ( והגבלות תמ " א 35 על הרחבת היישובים הכפריים לא חלו עליהן . המושבות התבססו בתכנונן על מודל היישובים הכפריים במקומות שמהם הגיעו המתיישבים ועל מודל המושבות הטמפלריות כמופת של י...
אל הספר