ההימנעות מאבל עשויה להעיד על המת , על האדם שאינו נוהג את מנהגי האבלות , או על החברה כולה . לקבוצה הראשונה - הימנעות מאבל המעידה על המת - שייכים מקרים שבהם ההימנעות מאבל נובעת מכך שהאדם שהלך לעולמו אינו ראוי שיתאבלו עליו . כך משתמע למשל מהמסופר על תגובות דוד ואביגיל למות נבל ( שמ " א כה , לט – מב ) ומהמסופר על ההוראה שנתן אליהו לאחאב לאכול ולשתות לאחר שחיטת נביאי הבעל ( מל " א יח , מא ) . וכך עולה מפורשות מנבואת ירמיהו על המלך החוטא יהויקים ( יר' כב , יג – יט ; לו , כט – ל ) . הימנעות מאבל המעידה על מי שאינו מתאבל מצויה למשל במקרהו של האיש הלוי , המתואר כדמות שלילית וכשותף לפגיעה בפילגשו ( שופ ' יט , כה – כט ) . גם תגובתו שוות הנפש של דוד למותם המיותר של לוחמיו במלחמה ברבת עמון מלמדת על הידרדרותו המוסרית של המלך , שכל האמצעים היו כשרים בעיניו לצורך המתת אוריה ( שמ "ב יא , כה ) . מובן שגם כאשר מדובר ברצח בידי בן משפחה ( כגון קין , שרצח את אחיו היחיד [ בר ' ד , ח ] , אבימלך , שרצח את כל אחיו [ שופ ' ט , ה ] , ועתליה , שרצחה את בני ביתה [ מל " ב יא , א ]) , אין לצפות לקיום מנהגי אבלות , וה...
אל הספר