מלבד הקללות והאזהרות הללו על קניבליזם בשל חטאי העם , מתאר המקרא מקרה קונקרטי של אכילת בן מחמת הרעב . בזמן המצור הארמי על שומרון זעקה אישה למלך ישראל ( ששמו לא צוין ) " הושיעה אד ֹ ני המלך " ( מל " ב ו , כו ) . פנייה דומה פנתה האישה התקועית לדוד : " הוש ִ עה המלך " ( שמ " ב יד , ד ) כאשר התחזתה בפניו לאם המנסה להציל את בנה ממוות מידי גואלי הדם , ודמיון זה מעצים את תחושת המקבריות העולה מסיפורנו , לאור אופייה של פניית האישה משומרון למלך , כפי שיתברר מיד בהמשך . המלך , שציפה לשמוע ממנה תלונה כללית על סבלות הרעב , הזדעזע לשמוע תלונה ספציפית המכוונת כלפי אישה אחרת , תלונה הממחישה את תוצאותיו הנוראיות של הרעב שנגרם בשל המצור הארמי על שומרון : " האשה הזאת אמרה אלי תני את בנך ונאכלנו היום ואת בני נאכל מחר . ו ַ נבשל את בני ונאכלהו . וא ֹ מר אליה ביום האחר תני את בנך ונאכלנו , ותחב ִ א את בנה " ( שם , כח – כט ) . המילים המנחות בתלונתה של האישה הן המילה " בן " על נטיותיה , החוזרת חמש פעמים , והשורש אכ " ל , החוזר ארבע פעמים . ביחד הן ממחישות את גודל הזוועה : אכילת בנים . באמצעות ניפוץ מיתוס האימה...
אל הספר