ב. המנחמים: תפקידם וקרבתם לאבלים

תפקיד המנחמים היה לתמוך באבלים , והם עשו זאת באמצעות האכלתם , השקייתם כוס תנחומים ( יר ' טז , ז ) , דיבור על לבם , וכן באמצעות הבעת הזדהות עם סבלם של האבלים בכך שהם עצמם נקטו כמה ממנהגי האבלות . המנחמים עשויים היו להיות חבריו של האבל , כפי שמסופר על רעי איוב שבאו לנוד לו ולנחמו , ובעצמם נהגו מנהגי אבלות ( איוב ב , יא – יג ) . הם גם עשויים היו להיות בני משפחתו של האבל , שאף הם אמורים להיות אבלים : כאשר התאבל יעקב על יוסף קמו כל בניו וכל בנותיו ( אולי הכוונה לכלותיו ואולי לבנות ממש ) לנחמו ( בר ' לז , לה ) . פעולתם נבעה מכך שאבלו של יעקב נמשך יותר מן המקובל . למרבה האירוניה , בניו של יעקב , שבאו לנחמו , הם האשמים באבלו . דוד ניחם את בת שבע . 102 שם , עמ ' , 642 שורות ' . 23 ' – 18 . 103 שם , עמ ' , 415 שורה ' . 250 . 104 שם , עמ ' , 421 שורות ' . 377 ' – 376 . 105 על רעי איוב מסופר " ואין דבר אליו דבר כי ראו כי גד ַ ל הכאב מאד " ( איוב ב , יג ) , כלומר , מפאת עצמת היגון של איוב הם לא מילאו את תפקידם הרגיל של המנחמים . הקשר שבין ניחום אדם ובין דיבור על לבו עולה גם מבר ' נ , כא ; רות ב , י...  אל הספר