סיכום

מנהגי אבלות מצויים בכל החברות האנושיות , אם כי מנהגיה של חברה מסוימת עשויים להיות שונים לחלוטין מאלה המתקיימים בחברה אחרת , ואף מנוגדים להם . הגיוון המצוי בחברה האנושית בנוגע למנהגי האבלות אינו מצוי במזרח הקדום . מנהגי האבלות שבמקרא דומים מאוד למנהגי האבלות שבשאר ארצות המזרח הקדום . מטרתם של המנהגים הללו משולשת : הם משרתים את האבלים , את הקהילה , ולפי תפיסת החברה המקראית הם משרתים בעיקר את המתים . רוב מנהגי האבלות שנסקרו בפרק זה הם טקסיים , אך דומתני שבנוגע להליכה אנה ואנה אין מדובר בהתנהגות טקסית אלא בתיאור של התנהגות ספונטנית הנובעת מסערת הנפש שבה נתון האבל . רבים ממנהגי האבל הם ההפך הגמור ממנהגי השמחה , בהתאמה לדברי קהלת : " עת ספוד ועת רקוד " ( קה ' ג , ד ) .  אל הספר
הקיבוץ המאוחד