בתרבויות רבות , החובה הראשונית של החיים כלפי המתים היא לדאוג לקבורה נאותה שלהם . ממצאים ארכיאולוגיים מעלים כי עוד בתקופה הפוליאוליתית התיכונה , לפני כ 100 , 000 – 90 , 000 שנה , נקברו מתים במערות בארץ ישראל . התפיסה האוניברסלית , שרוח המת לא תמצא . 96 קוסמן , נשיקת המתים , עמ ' . 487 – 483 ממחקרו עולה כי במרכזים היהודיים שבספרד , איטליה ודרום צרפת נהגו לנשק את המתים ( בחלק מהם ראו בכך חובה ) עד לתקופה מאוחרת : העדויות מספרד מגיעות עד לדור הגירוש ; העדויות מאיטליה הן מן המאה השלוש עשרה , ומנברונה - מאמצע המאה האחת עשרה ( ראו סיכום הממצאים שם , עמ ' . ( 487 אולם באשכנז במאות השתים עשרה והשלוש עשרה צמחה מסורת אחרת , שמקורה הידוע הראשון הוא ר ' יהודה החסיד , ולפיה אסור להורה לנשק את בנו המת . מנהג זה הורחב בהמשך לכלל המתים ( האיסור לנשק את המת מלמד כמובן על התקיימות המנהג ) . וראו גם השלמה והרחבה לדברי קוסמן במאמרו של הורוביץ ( נשיקת המת ) , שהביא עדויות עד סוף המאה השבע עשרה למנהג נשיקת המת בקרב יהודי אגן הים התיכון . . 97 ראו למשל דה וו , חיי יום יום , א , עמ ' . 66 בדומה לכך סבר סקינר ...
אל הספר